התינוק שלי אכל, החלפתי לו טיטול, זוהי שעת השינה שלו, אני לא מבינה למה הוא לא נרדם. למה הוא צורח ובוכה ולא נרדם. 

הפסקתי להניק אותו במהלך הלילה, ובמקום זה אני מרימה אותו על הידיים עד שנרדם, אבל הוא ממש בוכה לי. לחזור להניק אותו?

התחלנו לנסות להעביר את בתנו להרדם במיטה לבדה, ובלילה היא ממש בכתה, אולי כדאי שנפסיק?

ישנן דוגמאות רבות קיימות, ושאלות רבות שנשאלות בפורומים שונים בנוגע לבכי של התינוקות שלוקח להם זמן רק להרדם וההורים לא יודעים מה לעשות, או מרגישים אשם באיזושהי צורה על איך שהם מרדימים את הילד שלהם.

במקרים פרטניים, אצל כל משפחה ומשפחה חשוב לבדוק את ההיסטוריה של הילד, את דרך ההרדמות שלו, את הפעולות שנוקטים ההורים במהלך הלילה, והקשיים שעמם מתמודד הילד, ועוד. ולבדוק האם הדברים נעשים בצורה נכונה ומותאמת לילד ולצרכיו.

אך, לא משנה באיזו משפחה זה קורה, ישנו גורם נוסף שהוא שותף לאותם הורים, ובעצם לכל גורם אשר מנסה להרדים ילד. הגורם הזה חשוב להרדמה גם אם אינו הגורם היחיד שאחראי להירדמות.

מדובר על נשימות. נשימות של ההורים, של הגננות, של הבייביסטר של כל דמות אשר נכנסת כעת לחדר, ומנסה להרדים את הילד במיטתו. הצורך בנשימה. רגועה, שלווה, קצבית, ויציבה.

הורים רבים לא מבינים למה יש התנגדות, למה הם לא מצליחים. הם פועלים באותה דרך, הם עושים שינויים הדרגתיים. וזה לא מצליח. הילד בוכה. ואז, הם בעצמם מתחילים להתבלבל, ולעיתים מתחילים לבלבל בכך את הילד כי הם מתחילים לפעול באופן לא אחיד. יום אחד מרימים את הילד על הידיים, יום אחד מתהלכים בחדר, יום אחד אפילו יוצאים לסלון לקפוץ על כדור פיזיו. הם מתחילים להרגיש שאולי הם עושים נזק לילד, אולי הם עושים משהו לא בסדר שכן למה הוא לא נרדם בקלות. ישנם הורים שאפילו יתחילו להרגיש שהם לא הורים טובים, שהילד לא מרגיש בטוח עמם, וכל זאת מכיוון שהילד לא נרדם בקלות במיטתו.

תחילת הדרך

התינוקות הם יצורים רגישים וקולטים את סביבתם ברמה העדינה ביותר. אנו מדברים לרוב על גירויים כמו אור, מגע, צלילים שעלולים להפריע להרדמות. אך, ישנם גירויים עדינים עוד יותר וחשובים מאין כמותם. המסרים הלא מילוליים של ההורים.

התינוק שמכוון להוריו, שמבחינתו הם האור בחשכה, הדמויות המשמעותיות שמקנות את הבטחון, ומראות לו את הדרך, מרגיש כל ניואנס קטן שעובר עליהם. עוד בהיותו ברחם, הוא היה חשוף לפעימות לבה של אמו, למתח שעובר בגופה אם עבר עליה אירוע מסויים לא נעים, הוא יודע מתי נכנס האוויר ומתי הוא יוצא, מתי היא רגועה ומתי נסערת.

כאשר הילד כבר בעולם, רגישותו עדיין קיימת, והוא מקבל את המידע אמנם לא באופן ישיר כמו ברחם, אך, מהסימנים הסביבתיים, ממה שהוא מרגיש מההורים. אם האם ממהרת לעבודה, ואין לה זמן לילדה, הוא ירגיש, ופתאום דווקא ברגע זה יהיה יותר צמוד ותלוי בה. אם האב מלא רגשות אשם שלא מבלה זמן איכות עם הילדה, היא תרגיש וייתכן שתתתנהל כמישהי מסכנה, או מישהי שחייבים להם, תהיה התנהלות של מניפולציה או של קרבנות. או למשל, אם הילדה מרגישה שהאמא מרחמת עליה מכיוון שהיא צריכה להוריד אותה למיטה מהידיים שלה, אז הילדה תבין שכנראה להיות במיטה זה לא כך כך נעים וטוב, ועדיף להיות על הידיים של אמא.

בגילאים הצעירים יותר, ההתנהגות הנצפית אצלם היא חוסר מנוחה ובכי רב לעומת שלווה ורוגע והתמסרות לשינה. אם האם נכנסת להרדים את הילדה אך היא עצמה כעוסה ממהלך היום, או אין לה סבלנות כי גם היא רוצה לישון, המסר שעובר לילד אינו אווירה רגועה. תשן, אתה במקום בטוח.

כיצד הילד יכול להתמסר אל השינה אם הוא מרגיש מתח סביבו, אם הוא שומע בקולה של האם שהיא בעצמה לא יודעת מה לעשות והיא קופצת מפעולה אחת לאחרת, שהיא מתוחה, שהיא חסרת בטחון שכן רק לפני רגע בן זוגה אמר לה שהיא עושה נזק לתינוק, שהיא לא מתנהגת כמו אמא.

זהו סוג של מעגל. הילד מרגיש את הוריו ומגיב, ואילו ההורים לא מבינים מה קורה ומתנגים באופן לא רגוע והילד קולט זאת.

נשימות בעת שינויים

הדבר מתבטא יותר בעת שינויים, או במידה וההורים רוצים לעשות תהליך של שינוי בהרגלי השינה של התינוק. תהליך לא רשמי שהגיע עקב ההחלטה של ההורים או שמדובר על תהליך רשמי עם יועצת שינה. כבכל שינוי, ההרגלים משתנים עם הזמן, ונדרש זמן לעיבוד ולהפנמת השינוי.

אם ההורים מחליטים למשל, על הפסקת ההנקה בלילה או על הרדמה במיטה ולא בידיים, והם מגיעים מתוחים, בקושי נושמים, בראש שלהם עולות מחשבות. האם הוא יקבל או לא יקבל את השינוי. מה נעשה  אם הוא לא יקבל, ואם הוא יבכה, אולי אני עושה נזק. אלו יכולות להיות גם מחשבות בתת מודע. השינוי הזה אומר שאני אמא רעה, איזה מן אבא אני שלא מרים את הילד במהלך הלילה.

ומצד שני, הם מצפים שהילד יקבל את השינוי ברגע אחד, בלילה אחד, ואם הבכי שלו מתגבר או אף הופך לצרחות, הם מתחילים להשתמש בהרבה דרכים, כל פעם משנים לדרך הרדמה אחרת. או שהם ישר מפסיקים כי חס וחלילה שלא יבכה כי בטח מה שהם עושים זה לא טוב לו.

כאשר זו הגישה שאיתה מגיעים להרדמה, האם ההורים באמת חושבים שהילד יירדם בקלות? האם הם חושבים שהוא יקבל את השינוי כמשהו טוב?

מנקודת המבט של הילד הוא מרגיש את אמא ואבא מתוחים. הוא מרגיש את פעימות הלב החזקות, את המתח באוויר, הנשימות הקצרות שלעיתים נפסקות, את הקול מתוח. המסר שהוא מקבל שהמרחב עכשיו לא בטוח שמשהו קורה והוא לא טוב, איך אני יכול לישון?  אני גם לא יודע מה הדרך המתאימה לישון כי כל הזמן משנים לי אותה, כל פעם עוברים ממשהו אחד לאחר, אני לא מצליח להרגע.

בגישה כזו לעיתים הילדים נרדמים רק משום שהם כבר עייפים מאוד וההירדמות מלווה בבכי וחוסר נוחות.

מה עושים?

כאשר ניגשים להרדמת הילד, בעיקר בעת שינויים ותהליכים, חשובה הדרך בה ניגשים להרדימו יותר מהדרך עצמה. הילד יקבל את הדרך שבה בחרתם להרדימו, הוא יבין את השינויי שאתם עושים, גם אם לא תמיד יקבל אותה, אך, זה יקרה כאשר ההורים מגיעים בשלוות נפש.

לפני הכניסה לחדר, נשמו עמוק. נשפו את האוויר החוצה, ומלאו את הריאות באוויר נקי, ומרענן. ואז הכנסו לחדר. הקפידו על שלוות נפש גם אם הילד בוכה. הוא בוכה כי זו דרכו לבטא את מה שהוא מרגיש, הוא לא ממש מבסוט על השינוי. אבל, הוא יקבל זאת אם הוא יבין שזה בסדר. שאמא ואבא פה, הכל בסדר ואפשר לישון. הוא בוכה והוא צריך שתהיו שם יציבים ותעניקו בטחון במרחב שלו.

כדי שתזכרו לנשום, היות ולעיתים פשוט עוצרים את הנשימה תוך כדי ושמים לב לאחר כמה דקות שבעצם לא ממש נשמתם באפיזודת הבכי האחרונה, אז אפשר ללחוש נעימה מסויימת, או לחזור על מנטרה, שדורשת את הנשימה שלכם. זה גם ירגיע אתכם וגם את הילד. למשל, כשאנו אומרים אה-אה-אה-אה אנו מוציאים אוויר בכל אה שאנו אומרים, וזה דורש מאיתנו גם לקחת אוויר כדי להמשיך. ואטומטית יש נשימה, והיא איטית. גם הנעימה נומי נומי ילדתי  דורשת שאיפה ונשיפה סדירים כדי לשיר את השיר הזה.  יש אופציות אחרות כמו למשל כשאומרים ששששש.... אנו תוך כדי ממש נושפים את כל המתח החוצה, וכדי להמשיך לשששש.. הבא, אנו לוקחים שאיפה עמוקה. מאוד מרגיע את ההורה, וכמון גם את הילד שמרגיש את ההרגעות של ההורים, וגם שומע מנטרה חוזרת ונשנית שממקדת אותו בשינה.

המסר הלא מילולי בהורדת המתח הוא שאבא ואמא כאן, אתה יכול לישון עכשיו. נכון, יש שינוי שאתה לא רגיל אליו, זה באמת לא פשוט לעכל שינוים, אבל הכל בסדר, אנו כאן כדי להגן עליך, הכל בסדר ואפשר להרדם.

כשאתם רגועים, כשהמסר של המילים שלכם ושל הגוף שלכם הוא אחיד, הילד יכול להתרכז בשינוי, באופן ההרדמות, ולהתחיל להבין מה רוצים ממנו, מה קורה כאן, להכיר במה שההורים עושים, ולאחר ההסתגלות גם לקבל את השינויים. ולהתמסר אל השינה.

אם הלילות קשים, אם נראה שלילה אחר לילה הילד בוכה ואתם לא יודעים מה לעשות כדי לעזור, ואתם לא יודעים אם מה שאתם עושים נכון או לא נכון, אז מעבר לבדיקת אופן ההרדמה שלכם, בדיקה כללית של אופן ההתנהלות שלכם, ובחינת התאמתה לילד, אל תשכחו לנשום בעצמכם! להרגע בעצמכם! ולהוציא את המתח מגופכם!

סיגל חדד מביאה עבורם את המידע כחלק ממערכת ידע לשיפור התפקוד ההורי עידן ההורות הינה מכללה ורשת בינלאומית, המתמחה בייעוץ, אימון הורים, הדרכת הורים והנחייה להורים לסוגיהם: ליווי ודולה לאחר לידה, הורות ראשונית, ייעוץ שינה, הנחיית הורים לגיל הרך והתמחות בהפרעות קשב וריכוז.