בתחילה התינוק זקוק לעזרת הוריו, ועם חלוף החודשים הוא מתחיל לסגל את היכולת וללמוד כיצד להרדם לבדו. כל תקופה מביאה עמה קשיים או צרכים שונים וכל תקופה דורשת מההורים תגובה מותאמת כדי לעזור לילד בשנתו. יחד עם זאת, ישנן נקודות שנשארות קבועות לכל אורך ההתפתחות שיוכלו לתת לילד את המרחב הבטוח בזמן השינה, שיולכו לעזור להורים בהתמודדות אל מול זמני השינה של הילד. להלן, מס' טיפים כלליים אשר יוכלו לעזור להורים לעזור לילדם להרדם בקלות :

** שדרו רוגע ושלווה - כאשר  רוצים שהתינוק ירדם, המטרה היא קודם שהוא ירגע, שנשימותיו יהיו סדירות ויציבות, שגופו ירפה ממתיחות והוא יכנס אל אווירת השינה, כדי שמצב זה יתקיים, רצוי שההורים יצרו את האווירה הזו קודם כל עליהם לחוש רוגע או לכל הפחות לשדר לילד רוגע .גם ברגעי הבכי וחוסר האונים, ההורים ישמרו על נשימה קצובה ואיטית, על שאיפות של אוויר ונשיפות של כל המתח החוצה. התינוק ירגיש את האווירה, ירגיש את המסר הלא מילולי ויתמסר לאיטו לשינה.

** סדר יום - בתחילת חייו אין יום ואין ליל, אין שינה מסודרת, אין זמני אכילה קבועים. עולמו מבולבל ומופעל על פי צריכים שעולים באותו הרגע. אט אט, תהיה מוכנות לסדר יום. תהיה הבחנה בין זמני ההאכלה והשינה תתחיל להתחלק על פני היום בזמנים קבועים, ותהיה שנת לילה ארוכה. סדר היום מעניק לתינוק נקודות יציבות במהלך היממה. הוא יודע שלאחר האכילה הוא הולך לישון. הוא יודע שכשהוא קם משנת הבוקר, הולכים לטיול בחוץ, ועוד. ממקום של בלבול וחסור וודאות בעולם, ההורים יוצרים רוגע, ויוצרים אפשרות להתפתחות מתוך סדר, מתוך אירועים שחוזרים על עצמם ויוצרים אצל הילד את הפניות לחקור את עולמו. כאשר יש סדר יום, האם יודעת מתי ילדה צריך ללכת לישון, ואז היא מוודאה שהוא ישן בזמנים הנכונים עבורו. היא גם יודעת שהוא אכל קודם לכן, והוא פעל באופן מספק במרחב שלו, והיא יודעת שכשהוא הולך לישון, לא חסר לו דבר.  משמעות הדבר היא הרדמות קלות יותר וקצרות יותר, נינוחות בזמן השינה וכמובן, מס' שעות שינה מספקות במהלך היממה.

** טקס שינה - טקס השינה הנו חלק מסדר היום שדובר עליו קודם, אך, לטקס השינה יש תפקיד נוסף. הוא מהווה את הזמן למעבר בין היום ללילה. הוא מעדכן את הגוף שהנה הגיע הזמן לישון, ואפשר להתחיל להערך לשינה הארוכה של הלילה (בניגוד לשינה שיש במהלך היום, שאמנם שם גם מומלץ להחשיך חדר, ולהשקיט את האווירה, אך עדיין מדובר על שינה קצרה של עד 2 מחזורי שינה, לרוב). טקס השינה הוא קבוע, מורכב מפעולות שהן קבועות וחוזרות על עצמן. אט אט הילד מקבל ומזהה את העייפות שבגופו. הגוף מתחיל להפריש את הורמון השינה, והילד נכנס למצב של שנת לילה. הוא מוכן לשינה.

** אופן תגובה אחיד עקבי וברור - בהמשך לסדר היום ולוודאות שהוא יוצר בעולמו של הילד, נוסיף כי כאשר התינוק מעוניין ללכת לישון, והוא מתקשה להרדם, ההורים יגיעו ויעזרו לו. אם התגובה שלהם תהיה מתאימה ל צורך של התינוק, והם יגיבו באותו אופן בכל שינה (גם בשנת הבוקר והצהריים, גם בהרדמה בערב וגם בהתעוררויות שבמהלך הלילה), התינוק ילמד מה הוריו עושים, הוא יצפה ל תגובה הזו. שוב, תיווצר תחושת הבטחון (שיוצר סדר היום הקבוע) ובהמשך, כאשר הילד מתעורר או מתקשה להרדם, כבר עם הגעת ההורה אליו הוא ירגע מעצמו, כי הוא כבר יודע מה הולך לקרות. כאשר התגובה היא עקבית ולא משתנה, התינוק אף אינו זקוק להוריו כדי להרגע, מעצם הזכרון והידיעה שאם הוא יצטרך הם יגיעו ויגיבו באותו אופן ידוע ומוכר.  (זאת בניגוד, לתינוק שבכל פעם הוריו מגיבים בצורה אחרת, וגם במהלך התעוררות אחת, הם משנים את התגובה. מהרמה על הידיים, להליכה בחדר, ואז קופצים בכדור פיזיו, ואז מניחים את התינוק במיטתו, ואז שוב מרימים על הידיים והפעם נותנים בקבוק. האירוע מסתיים כאשר התינוק כבר מותש).

** גורמים חיצוניים שבהם נעזר התינוק – הגם שבחודשים הראשונים לחייו דורש וזקוק התינוק לעזרים חיצוניים כדי לעזור לו לישון. הוא זקוק לידיים של ההורים שמוודאות שההורים קרובים וצמודים לילד. הוא זקוק לעיתים לתנועת העגלה, או העריסה או כדור הפיזיו. אלו גורמים שמתאימים בתחילה ומעניקים בסיס טוב להתפתחות אמון ושל בטחון בעולמו של הילד. אך, ככל שעוברים החודשים, כדי שאותם עזרים לא יהפוך לגורמי תלות, גורמים אשר בלעדיהם לא ידע הילד לישון, ההורים צריכים לוודא שברגע שאין צורך ממשי, ברגע שהילד מסוגל להרדם פיזיולוגית בעצמו, הם מתחילים לשים בצד את אותם העזרים, ומתחילים לעזור לילד ללמוד את כישורי ההרדמות העצמאית.

** יצירת שינוי - הפעוט חווה שינויים רבים במהלך גדילתו. אם זה גירויים שבאים ומשתנים (כמו אנשים, כמו נופים ומקומות) או שינויים שהוא חווה מעצם התפתחותו (כמו מעבר מזחילה לישיבה ולעמידה, מודעות לסביבה ולאנשים) או אפילו שינויים שההורים יוזמים כמו הבאת מטפלת, חשיפה למוצקים, פרידה, סדר יום, הגעת אח או אחות קטנה ועוד). על מנת ששינויים אלו לא יזעזעו את הפעוט יתר על המידה, ההורים יפעלו שאותם שינויים יגיעו בהדרגה, בתרגול מקסימלי (כמו במקרה של התפתחות פיזיולוגית) ובקשב למוכנות של הפעוט ללמידה. כך גם בהרדמות עצמאית. אם הילד רגיל לישון בצורה מסויימת, וההורים רוצים לעזור לו ולשנות את אופן ההרדמה, הם יעשו את השינוי באופן הדרגתי, יגדירו שלבים, יגדירו קצב לשינוי. ההורים יעניקו לפעוט את הזמן לקלוט ולהבין את השינוי שנעשה ולא יתנו לו להתמודד עם מציאות חדשה בבת אחת.

** גמישות ושיקול דעת - גם אם קיים סדר יום, ויש שגרה ידועה וצפויה. גם אם הילד נרדם בשעות קבועות ואף יש דרך הרדמות אחת קבועה, עדיין חייו של הילד מלאים בשינויים. בכל יום יש שינוי (לעיתים מהותי ונראה לעין, ולעתים פנימי וסמוי). ההורים יגלו גמישות אל מול ההתפתחות שלו. מה שהתאים לאתמול לא בהכרח יתאים למחר. אם בגיל 5 חודשים הוא היה זקוק לשנת בוקר, בגיל 10 חודשים ייתכן ויוותר על שנת הבוקר. ההורים יתקדמו אם הילד ולא יתעקשו להרדימו באותה שעה בבוקר. כמו גם בעת של מחלות או תקופות יותר רגישות, אם הילד זקוק ליותר מגע או יותר קרבת הורים, ההורים לא ישארו בהרדמות עצמאית, וניחו לילד להרדם במיטתו לבד, כי הוא יתקשה, והוא לא יקבל את המענה שהוא זקוק לו. באותן תקופות, ההורים יסתכלו על המצב, יפעילו שיקול דעתו ויעזרו לילד במידת הצורך. לאחר, שהילד יחזור למיטבו, גם השגרה תחזור. וכך ההרדמות לא יהיו קשות או ארוכות מדי או שיווצר חוסר בטחון של הילד בהוריו שלא נתנו לו מענה מתאים בתקופה בה היה זקוק לכך.

למידע נוסף תוכלו לקרוא באתר על הצבת גבולות לילדיםהדרכת הורים ותחומים נוספים החשובים להבנה של הילד והתנהלות נכונה כהורים טריים.