לישון עכשיו: המדריך להורה המותש

שאלה:

סיגל, שלום

בתי, בת תשעה וחצי חודשים, החלה להראות בחודש האחרון סימנים של חרדת נטישה. היא מתעוררת במהלך הלילה כ5-6 פעמים, ובכל פעם שהיא מתעוררת, עליי לגשת אליה ולהרים אותה עד אשר היא נרדמת שוב. אם אני ניגשת אליה, ומרגיעה ויוצאת מהחדר היא אינה מצליחה לחזור לשנתה. במהלך היום היא נצמדת אליי יותר מהרגיל, ואם אני הולכת, אפילו אם זה לחדר אחר, היא פורצת בבכי, ומתחילה לחפש אותי. מה עליי לעשות כדי להקל עליה את התחושה הזו וכמובן להפסיק את ההתעוררויות הללו בלילה?

סיגל חדד משיבה:

השלב בו נמצאת בתך, הנו שלב חשוב בילדותה, והוא חלק בלתי נפרד מהתפתחותה. ממצב אחדות וחיבור עם אימה למצב הכרתי של נפרדות, של האני מול האחר. ההבנה כי אמא היא יישות נפרדת ממני היא חשובה להמשך, והיא תהווה בסיס לשלב הבא של העצמאות וחקירת הסביבה.

כחלק מהכרת הנפרדות מהאם, מגיע גם הרצון להשאיר את אמא לצידי. קיים חוסר הרצון שהאם תתרחק או תיעלם, ועל כן, היא בוכה וכועסת כשאת יוצאת מהחדר. הילדה מעוניינת בקרבתך הפיזית כדי להרדם.

לכן, כאשר חרדת הנטישה מגיעה, עלינו כהורים להעזר באמצעים אשר יורידו וינטרלו את החרדה, ויעזרו לילדינו לקבל את הנפרדות הזו, ואף להנות ממנה. במהלך היום, תוכלי לוודא שהנך מבלה זמן עמה. זמן של משחק ושל הנאה, זמן של מגע, של חיבוקים ונישוקים. זמן בו בתך תלמד שגם אם את נפרדת ממנה, את עדיין נמצאת כאן בשבילה ואיתה.

ביחד עם זמן המשחקים, חשוב שיהיה גם זמן למידה שגם הוא יכול להיות באווירה משעשעת וכיפית. למדי אותה להתרגל לנפרדות זו, ולהבין שגם אם אמא אינה בחדר, אין זה אומר שהיא לא תחזור, ואין זה אומר שהיא לא תראה אותך יותר. תוכלי לשחק איתה במשחקי 'קוקו'. להתחיל בחפצים שנעלמים וחוזרים, להמשיך באנשים שהולכים וחוזרים. אבא, אחים, בני משפחה נוספים וחברים, ותוכלי לסיים במשחקים בהם את יוצאת מהחדר וחוזרת.

כאשר מדובר על למידה מהנה, בתך אינה חווה את הליכתך כדבר מפחיד, מדאיג ומעלה חרדה. היא מתרגלת את הפרידה ממך, ולומדת להיות שלווה ולהמשיך בשלה גם אם אמא הלכה לשירותים, למטבח או שהיא נשארה עם אדם אחר לזמן מה.

כאשר מתקיים תרגול במהלך היום, חוויית הפרידה במהלך הלילה לא תהיה כה דרמטית, ותוכלי להתרכז בחזרתה של בתך להרדמות עצמאית, ללא קרבה פיזית. תוכלי, באופן הדרגתי, בכל התעוררות והתעוררות להוריד את התלות בהרדמות בידיים ולהחליף בהרגעה בלבד על הידיים, בישיבה לצידה תוך כדי ליטוף אך ללא הרמה. גם מעורבותו של האב תוכל להיות לעזר.

ככל שיעברו הימים, וככל שהלמידה תופנם, חרדת הנטישה לא תהווה מכשול בתהליך השינה, וילדתך תוכל לחזור על ההרדמות העצמאית מתוך בטחון וודאות, ומתוך אמון מוחלט שלה שאמא נמצאת כאן, גם אם לא פיזית, והיא תעניק את מענה לכל צורך שיעלה.

שאלה:

סיגל שלום,

חזרתי משליחות של שבועיים בחו"ל, ובני בן השנתיים וחודשיים שעד כה ישן באופן עצמאי במיטתו (גם במהלך שהותי בחו"ל), אינו מוכן להרדם לבדו, והוא דורש שאשן לצידו. לאחר שחזרתי הייתי במס' ימי חופש וביליתי זמן רב איתו. אציין כי לא הראה שום שינוי במהלך השבועיים הללו, והוא לא הראה שום קושי עם בעלי, ואני הקפדתי על קשר יומיומי עם בני, שישמע ויראה אותי בכל יום.  מדוע מראה בני רגרסיה בהרגלי השינה שלו וכיצד אני מחזירה אותי להרגלים הקודמים שלו?

סיגל חדד עונה:

העדרות ממושכת מהבית של אחד מההורים משפיעה על ההתנהלות בבית ועל כל בני המשפחה. הגם שלכאורה השגרה ממשיכה, והיה קשר הדוק עמך בזמן שהותך בחו"ל, בנך הקט עדיין נאלץ להתמודד עם חוסרך במהלך אותם שבועיים. בגילו, הוא מבין שאמא חוזרת, והוא גם יודע לחכות שתחזרי, ולכן, בנך לא הראה כל שינוי במהלך השבועיים. אך, עם זאת, מבחינת המערך הנפשי שלו, אמא לא נמצאת, אמא חסרה ולכן, עם חזרתך מחו"ל, יבקש בנך שתשארי לצידו וידרוש להשלים את החסר.

בגיל שנתיים, הילד מבין את המתרחש בסביבתו, הוא מבקש עצמאות, מבקש נפרדות מהוריו כדי לחקור ולגלות את העולם ואת יכולותיו, אך, הוא עדיין ילד קט, והוא עדיין צריך ומבקש את נוכחות הוריו. כאשר אחד מההורים אינו בנמצא, הדבר ישפיע על התנהלותו של הילד. במקרה שלך, בנך מבקש את נוכחותך במהלך ההרדמות שלו. בזמן בו הוא פגיע ביותר, הזמן בו הוא צריך להפרד מהידוע אל עבר הלא ידוע, אל עבר עולם השינה.

בכדי שיוכל בנך לחזור להרדמות עצמאית, תוכלי להיות לצידו ולספק את הצורך שלו בקרבתך, לעזור לו להתמודד עם הנסיעה שהייתה לך, ולהרגיש שוב את הבטחון בבית, שהכל חזר לקדמותו. אם ישיבה לצידו עד שנרדם היא האמצעי לכך, העני לו. לאחר מס' ימים ואולי אף שבוע, כשילדך יסתגל לחזרתך, לנוכחותך הקבועה בבית, תוכלי בהדרגתיות להזכיר לו את ההרדמות העצמאית, ולהוריד את הישיבה לידו עד אשר נרדם.

הילד זקוק לך לצידו כי זה נוסך בו בטחון. לאחר שיבנה שוב את האמון והבטחון איתך, תוכלי להסביר לו ולהכין אותו רגשית למצב בו ישון ויישן לבד. כמובן שזה תהליך שייעשה בהדרגה.

המסר שתעניקי לו בכל ההתנהלות שלך הוא שאת מכירה בגעגועים ובחוסר שהוא הרגיש במהלך אותה תקופה, ואת נמצאת כאן, ומעניקה לו את המענה שהוא צריך. בעבור הימים, המסר ישתנה לכך שחוזרים לשגרה, שהכל בסדר, וחוזרים למה שמוכר וידוע.

דרך אחת בה תוכלי להיעזר להורדת הישיבה לצידו עד אשר הוא נרדם היא על ידי יציאה מהחדר לזמן קצר מאוד ואז חזרה, כאשר בד בבד תאריכי את זמן היציאה מהחדר. וכך, ילדך מתרגל שאת יוצאת וחוזרת, ויוכל להתמסר אל השינה מבלי לחכות עד שתחזרי. והדרך השנייה היא להסביר לו שאת נמצאת בסלון, וכעת הוא יכול לחזור להרדם בעצמו. ובכל פעם שהוא קורא להכנס חזרה לחדרו, לתת לו את התחושה של קבלת מענה.

במידה ואת בוחרת בדרך השנייה, וודאי שסיבת הקריאה אינה רק כדי שתהיי בחדר, ובמידה שכך, תהיה תגובתך קונקרטית, שעכשיו הולכים לישון, ושתתראו בבוקר. כל בקשות בנושאים אחרים, כגון, פיפי, סיפור, חיבוק, משחק יקבלו מענה דומה שעכשיו הולכים לישון. ברוגע, ובשלווה ובמסר אחיד.

השתדלי שלא לקבע את הפתרון זמני של ישיבה לצידו, ולהתנהל בצורה זו לאורך זמן. הדבר עלול להפוך להרגל חדש במידה ולא עוצרים זאת בזמן, במידה ולא מזהים את הנקודה בה הוא כבר לא משרת את המטרה שבגינה התחלתם באותו מנהג.

דבר נוסף שחשוב בתקופה זו הנו לוודא שתבלי זמן איכות עמו במהלך היום, העניקי את קרבתך, מגעך וחומך במהלך היום, כך שהוא לא ירגיש צורך להשלים אותם במהלך הערב. לא היית לצידו במשך שבועיים, הוא לא יכול היה להתנחם בחיקך, להריח את גופך ולקבל בטחון מקרבתך. עלייך להזכיר לו זאת, להראות לו בחזרה שאת כאן. שהשהות בחו"ל הייתה ונסתיימה ועכשיו את כאן, והדברים חוזרים לשגרתם.

כותבת:

סיגל חדד

מנחת הורים ויועצת שינה בכירה מבית עידן ההורות לייעוץ, הדרכת הורים ואימון הורים.

מתמחה בגישת האינטליגנציה הרגשית.