הולדתו של ילד נוסף מלווה בהתרגשות ושמחה רבה.
עם זאת, ההתרגשות מלווה בחששות בשל הילד הבכור. לא אחת תשמעו משפטים כמו : "יש בניניו קשר כל כך חזק. היא תהיה כ"כ אומללה, איך אני אעשה לה את זה?" "אולי כדאי שלא אניק, זה יגזול זמן רב מידי, גם ככה הוא ירגיש מוזנח. "האם בכלל אפשר לאהוב באותם העוצמות? האם אפשר להרגיש כך לעוד מישהו בכלל?" תחושות אלו הן מנת חלקם של הורים רבים. זה נכון שכניסתו של עולל קטן תגרום לשינוי בהתנהלות המשפחה ובמיקוד תשומת הלב, אך לנו ההורים ישנה אפשרות למזער את הקנאה.
ההכנה להולדת הילד הנוסף צריכה להיות הן מעשית והן מחשבתית. כלומר, ברגע שאנו כהורים נקבל שיש בנו די והותר אהבה ותשומת לב להעניק ליותר מילד אחד- אשרינו. החששות הינם דבר טבעי ויש להתכונן לכך מראש.
בחודשי ההריון המתקדמים נדבר עם הילד על בואו של האח החדש. נדבר על הבטן שגדלה, נצפה יחד בקלטות העוסקות בנושא, נבחר ספרים העוסקים בהולדת אח. חשוב שניתן לילד להרגיש שותף. ברגע שהוא יהיה מעורב והוא יחוש שיש לו שליטה על המצב יהיה לו קל יותר לקבל. אפשר לבחור יחד איתו מה מחפציו הוא היה מוכן לתת לתינוק כשיוולד. חשוב שלא להכריח את הילד להעביר את כל חפציו לאחיו הקטן. גם כך השינוי אינו קל.
הכנה נפשית לכל ההולך להתרחש היא חשובה. חשוב שיידע שאמא תלך לביה"ח ולא תוכל לישון בבית. אנחנו נבטיח לו שהוא יוכל לבוא לבקר.
כאשר מגיע הרגע....עלינו להקפיד שלא להתייחס אליו כ"אח גדול ובוגר". הדבר ירגיז ויתסכל אותו הרבה יותר. כהורים, עלינו להשתדל שלא לשנות את דרישותינו ממנו ולצפות שיגדל בן יום. כדי להקל על הבכור, יש להשתדל ולבקש מאורחים, אם הדבר אפשרי, לתת לו יחס לפני שימקדו את תשומת הלב ברך הנולד. כדי לעדן את הקושי, חשוב להקפיד על זמן איכות ייחודי רק עם הילד הגדול. נכון, קל לומר וקשה לעשות, אך כאשר ההורים בבית אפשר להתפצל כך שכל ילד יקבל את מלוא תשומת הלב מאחד ההורים.
חשוב לא פחות לשבור שגרה ולבלות עימו גם מחוץ לבית, כמו בעבר. חשוב לא פחות לאפשר ביטויי רגש שליליים. ביטויים אופייניים הם: "מתי אפשר להחזיר אותו לבית חולים או לבטן? "הלוואי והוא ימות". זה נכון שקשה להורה לשמוע שהילד שלו שונא את התינוק, אך עלינו לאפשר את ביטויי הכעס והכאב, כל עוד הם מילוליים. אנו נגיב כך שנשקף לילד את מה שהוא מרגיש. נפתח על כך שיחה. נדבר על הסיבות שבגללן הוא חש כך. בדרך זו, הילד, מיוזמתו, יאמר שהוא גם קצת אוהב את התינוק החדש... עלינו להדגיש בפני הילד שמותר להרגיש ולבטא כל רגש אך אסור להתנהג כל התנהגות. אפשר לשתף את אמא בכל תחושה לא נעימה שהוא מרגיש או לצייר ציור מה היה רוצה לעשות לתינוק אך עשייה בפועל אינה מותרת. אלימות היא מחוץ לתחום
יחס הילד לתינוק לא חייב להיות עקבי. לעתים, בשלושת החודשים הראשונים הילדים מקבלים את השינוי ללא התמרדות והתקפי הזעם מתחילים רק לאחר מכן, ולעתים אנו רואים את התגובות מיד. בכל מקרה, מדובר בתגובות שכיחות וטבעיות. הילד יכול לדאוג לאחיו התינוק, לכסות אותו וללטף אותו ומאידך להוציא לו את המוצץ מהפה ולהעיר אותו משינה, סתם כך בלי סיבה. כמובן שיש לנקוט באמצעי זהירות ולהשתדל שלא להשאיר אותם לבד כדי שהתקף קנאה לא יהווה איום בעבור התינוק. כמו כן, חשוב לדעת שייתכנו רגרסיות כמו הרטבה בלילה, חזרה למוצץ וכו'. עלינו לקבל ברגישות מצבים אילו ולהימנע מהקנטת הילד על חזרתו להיות תינוק.

חשוב תמיד לשתף, להקשיב ולהסביר.