שאלה

שלום, הילדה שלנו בת 4 חודשים, ואני ובעלי תוהים איך לפעול לגבי 2 דברים. מתי להשכיב אותה לישון?  אני רוצה שבעלי יבלה איתה קצת זמן לפני השינה אבל אני מרגישה שאז הילדה תיכנס לשינה מאוחר מדי. דבר שני, מרגע הלידה היא ישנה במיטה צמודה לשלנו, עד מתי היא יכולה לישון איתנו? אולי אנחנו צריכים להעביר אותה?

תשובה:

שלום לכם, אני שמחה ששאלתם את השאלה הזו היות שלעתים קרובות ההורים מתאימים את הצרכים של הילדים לפי אורח החיים שלהם, כמו למשל, הרדמת הילדה לאחר שהאבא חוזר מהעבודה, שיהיה קצת זמן איכות לפני שהיא הולכת לישון. זאת מתוך חוסר מודעות לכך שהילדה צריכה לישון בשעה מסוימת, ועל אף שהיא רואה את אביה, מתקיים חסר בשעות השינה שלה מכיוון שהיא נדרשת לחכות עד שהאב יגיע מהעבודה גם אם היא עייפה כבר. שאלתכם מראה מודעות וניסיון לאזן בין אורח החיים שלכם לבין צרכי הילדה בגילה הצעיר.

בגילה מומלץ שתוכנס לשנת לילה כבר בשעה 18:00-18:30 לערך. אמנם זוהי בוודאי שעה שלרוב האבא עדיין בעבודה או בדרך הביתה, ולכן, ספק אם יספיק לראות את הבת ולבלות עמה זמן. אך, בשלב זה צרכי הילדה באים קודם לכן, והנחמה היא שבעוד חודשיים שלושה הצרכים שלה ישתנו וזמן השינה שלה ידחה. בינתיים יוכל האב לבדוק כיצד יוכל לאזן בין העבודה לבית, בין הרצון לבלות עם הבת לבין המחוייבות בעבודה.

לכל אורך השנים הבאות יתכנו קונפליקטים בין אורח החיים, סגנון ההורות וצרכי ההורים לבין צרכי ורצונות הילד, ואתם כהורים תתבקשו למצוא את הדרך לאזן בין אילו, ולמצוא את הדרך אשר בה צרכי הילדה יקבלו מענה תחת המסגרת שאתם מעניקים כהורים שלה.

שאלתך השנייה, על אף שנושאה שונה, דומה במהותה לשאלתך הראשונה. בגילה, בתך זקוקה לנוכחות ההורית כחלק מצרכיה הבסיסיים, ולעזרה הורית בהירדמות משום השלב ההתפתחותי בו היא נמצאת, ולכן, ההמצאות שלה לצידכם כנראה עוזרת לה להרדמות ולשינה שלה עד אשר תוכל להרדם באופן עצמאי ולא תצטרך עוד את נוכחותכם הפיזית. ההחלטה אם לישון ביחד (כפי שציינתם בשתי מיטות צמודות) או להרגיל את הילדה בשינה במיטה בחדרה, הנה החלטה שצריכה להלקח כחלק מסגנון ההורות שלכם ואופן ההתנהלות בבית. ייתכן ותחליטו להשאיר אותה בחדרכם עוד מס' חודשים, וכשתהיה מספיק גדולה תעבירו אותה לחדרה החדש ייתכן שתעדיפו כבר עכשיו להרגיל אותה לחדר החדש.  בדקו מה מתאים לכם כהורים ומה הצרכים של ילדתכם. אנו ב'עידן ההורות' מאמינים שכל בית הוא אחר ולכן- בדקו מה נכון לכם כהורים.

משרד הבריאות הנחה אמנם על סכנה של שנת הילד בתוך המיטה של ההורים אך, במקרה שתיארתם כאן ילדתכם ישנה במיטה נפרדת צמודה אליכם, ולכן, ההחלטה צריכה להעשות בהתאם לאורח החיים, סגנון ההורות שלכם וכמובן בהתאם לצורך ההתפתחותי של ילדתכם בשלב זה.

שאלה

סיגל,  ילדינו בן שנתיים ודורש את נוכחותנו בזמן ההרדמה עד אשר הוא נרדם. במידה ואנסה לצאת מחדרו לפני שישן, הוא ילווה אותי בבכי ובקריאות חזרה אל החדר. בעלי מעוניין להמשיך בדרך הרדמה זו, אך, אני לא בטוחה שזהו הדבר הנכון, הילד כבר גדול. מה נכון יותר? מה יקרה בהמשך?

תשובה:

שלום לך, אורח החיים המשפחתי והאופן בו כל בני המשפחה מתנהלים מורכבת מגורמים רבים, ביניהם אורח החיים של ההורים, והאופן בו הם רואים את החינוך המתאים בבית. בהקשר של השינה, בעלך ואת חלוקים בראיית אופן ההרדמה הנכון עבור ילדכם. ישנם הורים אשר מגיל צעיר ביותר יראו בחשיבות ההירדמות העצמאית כערך חשוב, וילמדו את ילדיהם כבר מגיל צעיר לישון לבדם, בעוד שהראייה של הורים אחרים תהא שהילדים צריכים את הנוכחות שלהם במהלך ההרדמות, וניתן לדחות את הלמידה הזו לגילאים מאוחרים יותר.

ראייתו של בעלך או שלך אינה נכונה או לא נכונה בהקשר של הרדמת ילדך. השאלה שצריכה להשאל היא האם דרך זו מתאימה או לא מתאימה לכם כהורים, ומתאימה או לא מתאימה לילדך שכבר בן שנתיים. מהי משמעות אופן ההרדמה על השלב ההתפתחותי בו ילדך נמצא?

האם זמן ההרדמה נעים וילדך מתמסר על השינה בקלות וברוגע או שילך מתקשה להרדםמתוך חשש או דריכות ובודק שוב ושוב שאתם לצידו?. האם במהלך הלילה, במידה ומתעורר הוא יודע שאתם נמצאים במיטתכם, הוא מרגיש בטחון וחוזר לישון בעצמו או שהוא דורש את נוכחותכם בכל התעוררות בלילה עד להרדמות מחדש? אופן ההרדמה יכול לחזק את הבטחון של הילד בהוריו, בדימוי העצמי שלו שמתחשבים ברצונו (ישיבה לצידו עד אשר ישן) או להחליש את עצמאות הילד, ולהעניק מסר של תלות וחוסר מסוגלות. כמובן, שיש לבחון את כל האספקטים בחיי הילד ולאו דווקא רק את אופן ההרדמה.

ייתכן שאף שבעלך נהנה משהות עם ילדך בזמן ההירדמות, הוא מצודד בהתנהלות של ישיבה לצד ילדך עד שיירדם משום שהוא אינו מעוניין בבכי או בצרחות וסצינות. זו תגובה שאינה מגיעה מתוך ראייה מתאימה לילד, אלא מתוך סוג של כפייה, של המנעות מבכי לא רצוי. ייתכן אולי שילדך עצמאי מאוד ויודע להרדם בעצמו, אך יותר נחמד כשאחד מכם לצידו ולכן הוא מוחה בקול רם ובבכי כאשר אתם יוצאים מהחדר. כאן, מדובר על ביטוי של התנגדות למצב ששונה ממה שאני רוצה. טיפוסי לגיל שנתיים ובכלל להתנהגות של ילדים.

כפי ששמת לב, ישנן אפשרויות רבות להתנהלות באופן ההרדמה המושפעות מסגנון ההורות שלכם, ומהצורך המסויים של ילדכם. לכן, לפני שתחליטו אם אתם יוצאים מהחדר בזמן ההרדמה בערב או שאתם נשארים איתו בינתיים, בחנו את המצב. התבוננו במהלך היום שלו, ובאופן ההתנהלות שלו. בחנו את ההרדמה, ונסו להחליט מהיכן מגיעה התנגדותו. מחרדה ודריכות, מתלונה של שינוי מצב או מגעגוע להורים.

החליטו מהו אופן ההרדמה המתאים בעיני כל אחד מכם באופן המתאים לילדיכם ומשרת את הצרכים ההתפתחותיים שלו.

במידה והחלטתם שהדבר המתאים ביותר הוא להשאר כרגע בחדרו עד אשר הוא נרדם, פעלו באופן אחיד עקבי, ואל תנסו לצאת מחדרו. היו עם הילד, חוו עמו את הזמן הזה ביחד, והשארו עירניים להמשך, לזמן שבו תרגישו שהוא המתאים להתקדם לעבר יציאה מחדרו.

במידה והחלטתם שהגיע הזמן לשנות את אופן ההרדמה, ולצאת מהחדר, פעלו באופן הדרגתי למשל, על ידי יציאה וחזרה לחדר מס' פעמים, כדי להעניק בטחון שאתם תמיד חוזרים לחדר, ולעניק את הרוגע שאפשר להרדם גם אם ההורים יצאו. אופציה נוספת היא על ידי התרחקות הדרגתית של הכסא לכיוון היציאה. חשוב שתלוו את הצעדים הללו בהסברים והכנה מראש כדי שילדכם לא יופתע מהשינוי.

דבר אחרון שאינו פחות חשוב, כאשר אתם מחליטים על למידה של הרדמות עצמאית, וודאו שאתם מעניקים את זמן האיכות שחווה ילדכם עם בעלך, בשעות שאינן שעות ההרדמה כדי שלא ירגיש את החוסר בנוכחות ההורית.

* לקבלת מידע מפורט על למידה של הירדמות עצמאית אצל תינוקות על ידי יציאה מהחדר או התרחקות מהכסא ניתן לקרוא בהרחבה באתר של "עידן ההורות" בו יש מאמרים ואף הרצאות מתאימות.