המעבר למיטת המעבר צריך להתקיים בעיתוי הנכון, כפי שמופיע במאמר "מעבר למיטת מעבר – מתי?", אך הדבר לא מספיק. משהחלטנו על המעבר כדאי לתכנן את הצעדים להצלחתו ולהשגת שיתוף פעולה עם הילד .

1. "שיווק" הרעיון – כדאי להשיג את שיתוף הפעולה של הילד עוד בטרם המפגש עם המיטה החדשה. יש להכין את הילד ולספר ש: המיטה היא עבור ילדים גדולים, גם X וגם Y כבר ישנים במיטת מעבר, תוכל לרדת ולעלות לבד, נוכל לקשט את המיטה ביחד, נספר על כך לסבא וסבתא וכו' – כלומר להלהיב את הילד לגבי הרעיון, כמובן תוך התייחסות לחששותיו ושאלותיו.

2. שיתוף ומעורבות הילד – מומלץ לשתף את הילד, עד כמה שניתן, החל בשלב בחירת המיטה, הרכבתה, בחירת מצעים חדשים, קישוט המיטה בבובות/ דמויות/ מדבקות וכל פריט נלווה אחר שיידד את המיטה על הילד ויחזק את תחושת בחירתו הוא במיטה החדשה.

3. טקס פרידה וקבלה – ילדים זקוקים ואוהבים טקסים. הטקס נותן בטחון על העתיד לקרות , מחזק את תחושת השליטה והופך את הילד לשותף פעיל במעבר. כדאי לעשות טקס פרידה סמלי ממיטת התינוק, בו אנחנו למשל מורידים את המצעים, מוציאים את המזרון, ומפרקים את המיטה ביחד. באופן דומה גם נבצע טקס קבלת המיטה החדשה, בו נוציא ביחד מהאריזה, נרכיב ונכין את המיטה לשינה.

4. הדרגתיות – מעבר הדרגתי למיטה החדשה יכול להקל על הילד, לתת לו להסתגל בתנאים המוכרים לו, ולצמצם את משך תקופת ההסתגלות. הפעולות הבאות יכולות לסייע: שימוש בשמיכה ובמצעים ממיטת התינוק, העברת הבובות והחפצים, מיקום המיטה באותו המקום בחדר.

ההסתגלות

חלק מהילדים כלל לא מעלים בדעתם שאפשר לרדת מהמיטה עד אשר יחלוף זמן רב מהמעבר. בלילות הראשונים סביר שחלק מהילדים ירדו מהמיטה, וינסו לבדוק גבולות . יש להחזיר למיטה בליווי מנטרה קבועה כגון: "לא יורדים מהמיטה לבד, אם אתה רוצה לרדת תקרא לאמא או אבא" .יש ליצור מינימום אינטראקציה סביב הירידות מהמיטה, להחזיר את הילד למיטתו תוך נחישות ועקביות, ללא הרבה מלל והטפות. וכמו תמיד בחינוך - המעשה אפקטיבי יותר מההסבר. לא פחות חשוב זה לקבל בהבנה את בדיקת הגבולות של הילד והניסיונות החוזרים לרדת מהמיטה, אך כמובן להגיב נכון.

שיהיה מעבר נכון ונעים למיטת המעבר!

כותבת המאמר:

מורן בר-טל

יועצת שינה ומנחת הורים בגישת האינטליגנציה הרגשית.

מנהלת סניף צפון ברשת עידן ההורות.

http://idan-hahoroot.co.il/