ברוכים הבאים לעולם ההורות. לעולם המעלה רגשות רבים עצמתיים ומורכבים שלובים זה בזה. מהרגש הממלא ביותר אל הרגש המסעיר ביותר. מתחושת מלאות וסיפוק אל תחושת חוסר אונים וכבדות.

כבר מן ההתחלה עולות תחושות ההתרגשות והאחריות. התרגשות בשל הפלא על האוצר הקטן שעטוף בידיכם, שחיכיתם להגעתו והנה הוא כאן. התרגשות אחרי המתנה וציפייה כה ארוכה, לראות את היצור הקטן, עם הידיים והרגליים הקטנות, שאורכו בקושי אורך האמה שלכם. מתיקות צרופה. מנגד, האחריות המיידית כלפיו, האחריות לרווחתו, להבנת צרכיו ולמתן מענה מתאים ומדוייק עבורו. התחושה שנוצרת מעצם זה שאתם האחראיים הבלעדיים להשרדותו ולהמשך חייו כאן בעולם. שני רגשות עצמתיים יחדיו.

ההתמודדות עם הרגשות הללו שלעיתים אין בכם מילים מספיק מדוייקות כדי לתאר אותם, היא חלק בלתי נפרד מגידול התינוק החדש. גם לא תמיד יודעים כיצד להתייחס אליהם והם מצטברים ומצטברים ועלולים ליצור עומס רגשי שיפריע על ההתנהלות היומיומית בין אם בזוגיות, במשפחה ובין אם במתן מענה לילד.

ננסה לעזור ולהבין את הרגשות הללו וכיצד ניתן להתמודד עמהם בחודשים הראשונים.

בעולם שלנו בו אנו רוצים לדעת הכל מהכל, לדעת מה הולך להיות, לדעת מה עושים ולאן הולכים, לא פשוט לקבל את העובדה שהתינוק לא מגיע עם הוראות הפעלה מדוייקות, וחלק מהעניין הוא חוסר הוודאות וציפיות. כל יום הוא שונה. תינוקך לומד את המציאות החדשה ואת לומדת אותו. עדיין אין סדר יום קבוע, אין דרך הרדמה אחת. הוא ישן כל היום וער כל הלילה, הוא ישן כל שעה ופתאום ישן שלוש שעות ברציפות. יש שינויים ויש חידושים ואתם נמצאים בחוסר וודאות בנוגע לפעולות שלכם ולמענה שלכם. עולות שאלות: להעיר אותו או עדיף שישן, איך להרדים אותו, מדוע הוא מתעורר. אתם מצפים לדעת מה קורה ומה לעשות. אתם מצפים מעצמכם כהורים להבין מייד מה צריך ולעשות הכל כדי לתת פתרון מיידי. כמובן, שהסביבה סביר להניח רואה גם צורך לשתף אתכם בעצות, טיפים והדרכות שונות ואלו בוודאי שאינם  מסייעים לביטול חוסר הוודאות שלכם או להקלה על הציפיות שלכם מעצמכם.

במקביל לחוסר הוודאות והציפיות מעצמכם, מהתינוק ובכלל מהמצב עולים  רגשות האשם. זה מתבקש וזו לא קלישאה שעם הלידה רגשות האשם נולדים עם התינוק (אם לא נולדו כבר קודם). רגשות אשם על תפקודכם שאולי אינו מתאים לצפיות שלכם מעצמכם. רגשות אשם על כך שאינכם יודעים מה לעשות, ועל כך שאינכם מצליחים להרגיע את הילד, להרדים אותו, להקל עליו. רגשות אשם על כך שאתם יודעים, כי אמרו לכם, שאסור להרדים אותו על הידיים, אך זה הדבר היחיד שעובד ועוזר לו לישון וגם לכם. רגשות אשם שמוגברים על ידי שיפוט וביקורת  בכל פעם שבחרתם בדרך פעולה מסויימת, שהגבתם באופן מסויים שלא בהכרח תואמים את הציפיות, את מה שאמרו לכם, את מה שלמדתם.

תחושה נוספת שעולה כתוצאה מעומס המידע שמגיע אליכם, ומכמות החידושים שמביא עמו תינוקכם היא תחושת הבלבול. אומרים לכם, הקשיבו לילד ותדעו מה לעשות. ואתם מקשיבים ולא יודעים מה לעשות. דבר שמגביר את רגשות האשם, השיפוט והביקורת.  אתם מקשיבים ולא יודעים במה לבחור, באיזו דרך והבלבול גדל. הבלבול גדל במיוחד כאשר כבר בחרתם בחירה ונראה שזה לא מה שעוזר לילד, הקושי עדיין מתקיים (למשל, כאשר הוא לא נינוח, ואתם חושבים שיש גזים ומרימים על הידיים והילד ממשיך לבכות, או שאתם חושבים שהוא רוצה לישון, אך כשאתם מנסים להרדים אותו הוא לא מצליח להרדם, וכו). מה לעשות אם מה שחשבתם שיעזור וייתן מענה לא באמת עוזר ומסייע? לתחושת הבלבול,  מצטרפות תחושות חוסר האונים והייאוש.

המעגל מתחיל. חוסר הוודאות במצב הקיים והצורך לקבל החלטה לפי דברים שלמדתם, שמעתם, קראתם. אתם מצפים מעצמכם לדעת איך להתמודד. מצפים מעצמכם להיות ההורים הכי טובים שיש שנותנים את המענה הכי מתאים לתינוקכם. כאשר אתם מיישמים את הבחירה שעשיתם והיא לא תמיד עוזרת נוצר בלבול וחוסר אונים וזה מחזק את השיפוט העצמי שלכם, ומעמיק לעיתים את רגשות האשם שאתם אינכם יודעים מה לעשות עם התינוקכם.

כאשר מוסיפים למעגל הזה גם את תחושות העייפות וחוסר השינה, המתח שבצורך ללמוד התנהלות יומיומית של משפחה ולא של זוג (כפי שהיה עד כה), אשמה ואולי כעס ומרמור על הבטחה שלא קויימה, על אושר יומיומי שחמק מכם. אנו מקבלים הורים מתוחים שההתרגשות והשמחה מהמצב החדש נדחק הצדה לנקודות מאוד מסויימות במהלך היום. הורים שלא טוב להם ושמתמודדים עם קשיים יומיומיים שמצטברים ועם תחושות  ורגשות המחזקים את הקושי ואף משתקים אותם בהתנהלות היומיומית.

הרגשות הללו הם טבעיים והם חלק בלתי נפרד מההורות הראשונית, מי יותר ומי פחות. חשוב להבין שזה בסדר להרגיש את הרגשות הללו ולא לתת לרגשות הללו לשתק אתכם ההורים. אתם בלמידה וחשוב שתעניקו לעצמם גם את מרחב הלמידה. יותר קל לנו להיות סבלנים כלפי האחר. היו סבלנים כלפי עצמכם. היו בחמלה כלפי עצמכם ולא בשיפוט.

בכל יום, התבוננו בילדכם ונסו להבין את המסרים שלו. גם אם אינכם יודעים עדיין בדיוק מה הוא צריך. הגיבו מתוך מודעות ולא מתוך אוטומטיות כי כך קראתם, כך אמרו לכם, כך זה אמור להיות. כל ילד הוא אינדיבידואל ובעל צרכים משל עצמו. הקשיבו לצלילי קולו, הביטו בתנועות גופו ובפניו, הרגישו את גופו (את מתח שריריו) ורק אז הגיבו.

נהלו יומן ובדקו אם יש תבניתיות מסויימת, אם יש זמני רעב, עייפות, חוסר נוחות קבועים והעזרו בכך כדי לבנות סדר יום שמתאים עבורו ביותר. הגם שהוא קטן עדיין לסדר יום מובנה וברור, עצם ניהול היומן תעזור לכם לתת מענה מתאים יותר במהלך היממה.

סוגי הבכי שלו הם חשובים להבנת המסר ממנו. כאשר הוא בוכה מה הוא בעצם אומר. מה הוא צריך. האם הבכי הוא תלונה שמשהו לא בסדר והוא צריך שתעזרו לו, האם הבכי הוא בכי של מצוקה, משהו קרה, משהו כואב. האם מדובר על בכי של עייפות, הוא לא ישן כבר הרבה זמן, והוא צריך לנוח קצת, האם מדובר על בכי מתוך רעב.

הבינו שהמענה שהוא צריך היום אינו בהכרח המענה שיצטרך בעוד יומיים שלושה. לכן, קיימת החשיבות למודעות ולא לפעולות אוטומטיות. בגיל הצעיר תינוקכם זקוק מאוד למגע רציף, לסיוע לעבור בין עירות לשינה. צורך זה יעלה דרישה להרדמות בתנועה או הרדמות במגע ידיכם. צורך זה לא יתקיים בהכרח בגילאים מאוחרים יותר וחשוב שתשתנו אף אתם בהתאם לצורך המשתנה שלו.  חוסר הוודאות ילך ויפחת ככל שהימים יעברו ותינוקכם יבין את עולמנו ואתם תלמדו לתת לו מענה (הבכי נוצר בגלל רעב, עייפות, קור, חוסר נינוחות בבטן, וכו). הצפיות שלכם מעצמכם וממה שקורה ביום יום יסנכרנו עם המציאות, ותרגישו יותר טוב לגבי עצמכם כהורים, אך לשם כך חשובים הסבלנות ואורך הרוח בהתנהלות היומיומית שלכם.

הסביבה החיצונית בין אם חברים ומשפחה, בין אם ספרים ומאמרים ובין אם בעלי מקצוע שונים ,יכולים להעשיר אתכם בעצות אך מצד שני יכולים להחליש אתכם כהורים ואת מידת הבטחון שלכם בגידול תינוקכם. הקשיבו, למדו, אך בחרו את ההחלטות שמתאימות עבורכם כהורים, ועבור תינוקכם.  גם כאשר אתם בוחרים בעלת מקצוע שתעזור לכם בקשיים השונים שאתם חווים ביום יום, וודאו שהיא בעלת מקצוע שמחזקת ומכילה אתכם, שהיא יודעת לצד מתן ההדרכה המקצועית להעניק גם את התמיכה הרגשית הנדרשת בתקופה כה מבלבלת ודורשת. ודאו שסביבתכם תומכת בכם ועוטפת ולא מחזקת את תחושת השיפוט וחוסר הבטחון שלכם בעצמכם.

ב"עידן ההורות" על אף שאנו לא מתחילים בתהליך הקניית הרגלי שינה עצמאיים בחודשים הראשונים לחייו, עדיין ניתן לעזור ולהתמודד עם התחושות שעולות בכם ההורים על ידי מתן כלים להתמודדות ועזרה להקלת כניסתו של ילדכם לעולמנו בחודשיו הראשונים.

הרגשות שהועלו במאמר זה יוחלפו בתחושות של בטחון וודאות, בקשב ובהתבוננות בילדכם ובאופן פעולה שמותאם לצרכים השונים שעולים ביומיום.

כאשר אתם יודעים איך להתמודד עם הבעיות שעולות בתחילת חייו ובעיקר עם בעיות השינה שמתגבשות, ההתנהלות בבית יותר רגועה ובטוחה, הבסיס להרדמות עצמאית כבר מתגבש ויסייע לכם להתחיל בתהליך עצמו בהמשך הדרך.

כותבת:

סיגל חדד

מנחת הורים ויועצת שינה בכירה מבית עידן ההורות

מתמחה בגישת האינטליגנציה הרגשית