המונח "סמכות הורית" נשמע רבות ומוכר לכולנו.

בכל בית מונח זה מתפרש בצורה שונה על פי סגנון ההורות המתנהל באותו הבית.

כשאני משתמשת במונח זה, אני מתכוונת ליכולת שלנו כהורים לקבוע כללים, חוקים וערכים לילדינו ולמנוע מהם לעשות מעשה שיזיק להם.

כיום, בחברה המודרנית, הורים רבים מתקשים להציב גבולות ברורים לילדיהם.

בעבר, סגנון ההורות היה סמכותי ונוקשה. סגנון זה דרש רבות מהילדים, עליהם היה לציית למבוגרים ללא קול מחאה. נושא הכבוד למבוגרים היה דומיננטי. סגנון הורות זה הוא נוקשה ואינו נותן מקום לרצונותיו ורגשותיו של הילד.

לעומתו, קיים הסגנון המתירני. כיום, ישנם הורים הבוחרים בסגנון זה מתוך מקום של אידיאולוגיה. רצונם הוא לתת לילד עצמאות ולאפשר לו לקבל החלטות בעצמו.

כמו כן, ישנם הורים הנוקטים בסגנון זה מתוך אילוץ. בשל מאבקי הכוח החוזרים ונשנים עם ילדיהם, הם מותשים ומעדיפים לוותר ולהבליג. הם מאפשרים לילד להיות אדון לגורלו ומתירים לו לנהוג ככל העולה על רוחו.

מטרתם של ההורים הבוחרים דרך זו במודע, יכולה להיות מבורכת: קבלת החלטות ופיתוח העצמאות הינם כלים חשובים להתפתחות הילד, אך התוצאות הן אחרות. אפשר להציב בפני הילד אפשרויות ולתת לו לבחור, אך הבחירות צריכות להעשות באותה "המשבצת" אותה ההורה מכתיב. גם הבחירות צריכות להעשות תוך דגש על קווים אדומים, בהם אין לילד אפשרות בחירה.

רצוננו להיות חברים של ילדינו, לבלות ולהנות איתם הוא מובן. עם זאת, אל לנו לשכוח שבאינטראקציה ישירה עם הילד מטרתנו היא לחנך, גם במחיר שהאידיליה באווירה תהרס. ילדינו נהנים במחיצתנו אך הם זקוקים להורים. חברים יש להם לא מעט.

חשוב שנפנים שלוותר לילד הכוונה היא לוותר עליו.

כאשר לא נדרוש מילד דבר, אין הוא יודע למה הוא מסוגל, שהרי לא עמד בפני דרישות ואתגרים.

חשוב לדרוש מהילד, לומר "לא" כשצריך, גם אם זה ילווה בבכי ובהתקף זעם. חשוב שנלמד את הילד לדחות סיפוקים, להבליג ולוותר. רק בצורה כזו, התוקפנות הטבעית שלו לא תיהפך לאלימות.

ילד שלא יידע לקבל סירוב יתקשה להתנהל בכל מסגרת חברתית וכישוריו החברתיים ילקו בחסר.

כדי להסתדר בחברה, צריך ללמוד שיש חוקים וכללים לכל מסגרת.

כבר בגיל בגיל הרך, נראה את הקושי במעבר לבית הספר, ואת חוסר יכולתם להתאפק ולהמתין ליחס ממורתם. הדבר יתבטא גם בקושי חברתי במשחק עם ילדים אחרים, המתנה בתור והבנה שדעתם אינה היחידה הקובעת.

בגיל ההתבגרות קושי זה רק יגדל ויחמיר ותוצאותיו יכולות להיות מרחיקת לכת.

ילדים להורים מתירנים סובלים מרמת חרדה ותוקפנות הגבוהים יותר מהממוצע. אין הם יודעים מה מצופה מהם, וחוסר הגבולות גורם להם ללחצים.

בתקופתנו הגישה הדומיננטית היא הסמכות הגמישה. סמכות זו מדברת על הצבת חוקים ברורים והקניית ערכים ע"פי אמות מידותיו של ההורה, כאשר ההורה מסוגל למנוע מילדו להזיק לעצמו. בסגנון הורות זה הדרישות מהילד הן גבוהות אך כך גם ההענות כלפיו.

אומנם ההורה הוא המכתיב את החוקים, אך יש מקום להתייעץ עם הילד, לשמוע את דעתו ולנהל משא ומתן בנושאים שאינם ווטו חד משמעי בעבור ההורה. ישנו מקום לילד וכיבוד רגשותיו. הכללים המוכתבים אינם אקראיים ונקבעים לאחר מחשבה.

הורות בה טמונה היכולת להיות סמכותי תוך שימוש באינטליגנציה רגשית היא הורות שתפיק עימותים מעטים יותר ותיצור הבנה בין הורה לילד, גם כאשר אין הסכמה ביניהם.

עידן ההורות הינה מכללה ורשת בינלאומית, המתמחה בייעוץ, אימון הורים, הדרכת הורים לבני נוער והנחייה להורים לסוגיהם: ליווי לאחר לידהייעוץ משפחתי, הורות ראשונית, ייעוץ שינה, הנחיית הורים לגיל הרך והתמחות בהפרעות קשב וריכוז.