מאת: שחף בן שלום.

בשנים האחרונות הזדמן לי לא פעם להדריך יועצים זוגיים ומשפחתיים – הן במסגרת הדרכת ‏עמיתים והן  בהדרכות של סטודנטים בהתמחות. אחת הדילמות שעלתה שוב ושוב הייתה: האם ומתי ‏לפגוש את בני הזוג/המשפחה בנפרד? ‏

כדי לענות על השאלה, חשוב קודם כל לחדד את מטרתו המרכזית של הייעוץ הזוגי:  שיקום ‏ההתקשרות והתקשורת בין בני הזוג. כלומר: חידוש ושיפור יכולות השיח והאינטימיות הרגשית ‏ביניהם, על מנת שיוכלו להתמודד יחדיו, מתוך שיתוף פעולה, במצבים זוגיים שונים. ‏

חשוב לא פחות להגדיר מה אנו כמטפלים איננו עושים במסגרת הייעוץ הזוגי: ראשית, איננו מטפלים ‏בפתולוגיות. לכן, במקרים רבים, הפגישות פרטניות נחוצות מאוד כדי לפתור פתולוגיות אישיות, או לכל ‏הפחות להביאן למודעות, ו'לשים אותן על השולחן' בהתמודדות הזוגית/משפחתית. שנית, הייעוץ ‏הזוגי אינו גישור. הליך גישורי מקומו על פי רוב בתהליך של פרידה, כאשר לשני בני הזוג יש משקעים ‏רבים, והם אינם יכולים או מעוניינים לשקם את הקשר ביניהם. במקרים אלה המטרה היא לאפשר ‏להם להיפרד תוך מזעור נזקים, ותפקיד המגשר הוא להתייצב  ביניהם. עליו להבין את צרכיו ‏ודרישותיו של כל אחד מצדדים, ולנסות לנסח פתרון שיתאים, עד כמה שניתן, לשניהם.‏

לאחר שמיקדנו את המשימה שלפנינו, נחזור לשאלה שלנו: האם, ואם כן, מתי, צריך היועץ הזוגי ‏לקיים פגישות פרטניות עם כל אחד מבני הזוג?‏


הפרדוקס
לכאורה, מפגש פרטני במהלכו של ייעוץ זוגי הוא פרדוקס, שכן הוא מפריד בין בני הזוג במקום לייצר ‏ביניהם תקשורת. מצד שני, נבחן מה ניתן להפיק ממפגשים פרטניים, נקבל תמונה עמוקה ומורכבת ‏הרבה יותר. להלן רשימה מעוררת מחשבה של נימוקים בעד ונגד...‏

‏1.‏ בעד: במפגש הפרטני ניתן ליצור קשר עמוק ואיכותי יותר בין היועץ לבין כל אחד מבני הזוג, ‏והיועץ יכול להכיר את שניהם טוב יותר. ‏
נגד: מחויבותו המרכזית של היועץ הזוגי (בעיקר בהתערבות קצרת מועד) היא העמקת ‏הקשר בין בני הזוג, ולאו דווקא בינו לבין כל אחד מהם בפני עצמו. בהתאם לכך עליו להתייחס ‏אליהם יותר כיחידה זוגית, ופחות כפרטים. ‏
‏2.‏ בעד: מפגשים פרטניים מאפשרים התבוננות עמוקה יותר בתהליכים הפנימיים שעובר כל ‏אחד מבני הזוג. השיחה האישית מהווה עבורם במה נוחה ומוגנת לדבר על נושאים שיוצרים ‏אי נוחות רבה, ולעתים כלל אינם מדוברים עם בן הזוג, ולשחרר מטענים רגשיים מעיקים - ‏ללא חשש מתגובת בן הזוג או מפגיעה בו.‏
נגד: יש לשקול האם ניתן, ואולי אף עדיף, לערוך התבוננות עמוקה בתהליכים אישיים ‏בנוכחות שני בני הזוג.  מהלך כזה, המתבצע בהנחייתו של היועץ, מאפשר לשניים להיחשף ‏זה בפני זה ברמה עמוקה ומשמעותית, ובכך הוא מחזק את האינטימיות והקרבה הרגשית ‏ביניהם. חשיפה שכזו מול היועץ לבדו, עלולה, לעומת זאת, ליצור דווקא ריחוק בפן העמוק של ‏הקשר בין בני הזוג.  ‏
‏3.‏ בעד: השיח הפרטני, שמפריד בין בני הזוג, עוצר את הדינמיקה השלילית ביניהם, ומסייע ‏ליועץ לייצר דינמיקה חדשה וחיובית יותר אצל כל אחד מהם.‏
נגד: תפקידו של היועץ הוא להתאים את עצמו ולהתערב בדינמיקה הקיימת, ולהניע את בני ‏הזוג 'מבפנים', מתוך הקשר הקיים – לעבר דינמיקה חדשה של שיח, הקשבה, שינוי, ‏והרחבה מתמדת של אוצר המילים הרגשי. כאשר הדינמיקה נוצרת בין כל אחד מהם בנפרד ‏לבין היועץ, הרי שהיא שייכת למעשה לקשר עם היועץ, ולא לקשר בין בני הזוג. כעת נדרש ‏תהליך נוסף, שעשוי להיות ממושך ומורכב בפני עצמו: הטמעת הדינמיקה החדשה בתוך ‏הקשר הזוגי.‏

נראה, אם כן, שהמפגש הפרטני עלול להיות 'אליה וקוץ בה': מצד אחד הוא מועיל ומקל; מצד שני, ‏הוא עלול לסבך ולעכב את תהליך השינוי שאנו מייחלים לו בתקשורת בין בני הזוג. ‏


סמכו על עצמכם!‏
לאור כל אלה, המלצתי למודרכים היא: סמכו על עצמכם ועל בני הזוג הנועצים בכם!‏
‏ ‏
לא פעם אני משוחח עם יועצים צעירים, ובלתי מנוסים יחסית, אשר במובן מסוים בוחרים במפגשים ‏פרטניים כדי להקל על עצמם – גם אם באופן בלתי מודע. אין ספק שבמקרים רבים נוח ופשוט יותר ‏להתמודד בצורה 'נקייה' עם כל אחד מבני הזוג לבדו, מאשר לחדור לסבך הדינמיקה המורכבת ‏והקשה שהתהוותה בין השניים. אך אני סבור כי יועץ צעיר שבוחר בדרך הזו חוטא לעצמו, אולי אף ‏יותר משהוא חוטא לנועצים.‏

אני מאמין כי במרבית המקרים, ניתן ורצוי לקיים גם את השיח הפרטני בנוכחות בן הזוג. היועץ ‏המיומן יכול וצריך להפוך כל תוכן (כמעט) לשיחה זוגית, שבה מתרגלים בני הזוג שיח קשוב ‏ומשמעותי זה עם זה. בדרך זו הם רוכשים כלי חדש שיהיה שייך להם, וישמש אותם כזוג, ללא צורך ‏במתווך חיצוני, גם לאחר סיומו של הייעוץ. במילים אחרות, כך אנו עוזרים להם להגשים את מטרת ‏הייעוץ: לייצר דינמיקה אינטימית ועמוקה יותר ביניהם. לכן אני סבור כי על היועץ להעדיף את השיח ‏המשותף, אם רק ניתן. ‏

עם זאת, כל יועץ נתקל לעתים במצבים שבהם יש בהחלט מקום למפגש הפרטני: כאשר בני הזוג ‏מביאים עמם מטען רגשי כבד, כשעולים נושאי שיחה קשים במיוחד, ו/או כשהם מתקשים מאוד ‏להכיל זה את זה, או תכנים מסוימים, במהלך השיח. במקרים כאלה קיימת סכנה של חוסר מוגנות ‏לאחד הצדדים או לשניהם: כל אחד מהם עלול להימנע מחשיפת תכנים מסוימים, שהם רלוונטיים ‏מאוד לתהליך כולו, או לחלופין להיפגע מחשיפה פתאומית של תכנים שהוסתרו עד כה. במצב זה  ‏עשויות שיחות פרטניות להועיל מאוד: הן מאפשרות לצדדים לפרוק את אשר על לבם, לעבד את ‏התוכן הקשה בסיועו של היועץ, ולחפש דרך נכונה לשלב אותו בזוגיות, ולשתף את בן הזוג ‏בהתמודדות.  ‏

אך כיצד נדע אנו, כיועצים, שעל אף עדיפותו העקרונית של השיח הזוגי, הגיעה העת למפגש פרטני?‏
שוב, עלינו לסמוך על עצמנו ועל הנועצים שלנו! ‏

לעתים יבקש אחד מבני הזוג בעצמו לשוחח על נושאים מסוימים עם היועץ באופן אישי. ואז, גם אם ‏נדמה לנו שמדובר בנושא שולי, עלינו להבין  שבמקרה זה, עבור אותו אדם, או בדינמיקה הזוגית ‏שלפנינו, זהו עניין מהותי המצריך שיחה פרטנית. אם הנועצים עצמם מבקשים, אין ספק שעלינו ‏לסמוך עליהם ולהיענות לבקשתם.‏

במקרים אחרים, עלינו לסמוך על האינטואיציות שלנו כיועצים. אם יש לנו תחושה  במהלך המפגשים ‏הזוגיים כי קיים 'באוויר' נושא כבד או בלתי מדובר, חשוב לברר את העניין לאשורו. לפעמים נבחר ‏להעלות את העניין במפגש הזוגי, ובמקרים אחרים, נעדיף לזמן מפגש פרטני – גם זאת על פי ‏האינטואיציה.  ‏

מפגשים פרטניים נוצרים גם מבלי שהחלטנו על כך - כשאחד מבני הזוג מסרב להגיע. במצב זה ‏נכפה עלינו לקיים מפגש, סדרת מפגשים ואף תהליך ייעוץ מלא עם אחד הצדדים בלבד. מניסיוני ‏האישי, התערבות פרטנית לאורך זמן, גם כאשר הדגש הוא זוגי ו/או משפחתי, יוצרת חוסר סימטריה ‏בין בני הזוג בכל הנוגע ליכולות השיח הרגשי. הצד הנועץ מתחזק רגשית, והסיכוי לשיח משותף ‏פוחת. וכך, מצד אחד, בן הזוג הנועץ עשוי לקבל כלים להתמודד עם בן הזוג הנמנע, שמסרב לקבל ‏עזרה. מצד שני, גדל הסיכון לפרידה. ‏


לסיכום
‏ לסיום עליי להדגיש כי פגישה פרטנית הנערכת במסגרת תהליך ייעוץ זוגי חייבת להתקיים בראייה ‏זוגית. גם כשאנו קשובים לחלוטין לסיפור האישי המושמע באוזנינו – הרי שבהתבוננות, בשיקוף ‏ובשאלות שלנו עלינו להתייחס גם לחלקו של בן הזוג בדברים. בן שיחנו יספק לנו כמובן נקודת מבט ‏סובייקטיבית מאוד, אך אם נזכור כל העת גם את מקומו של בן הזוג שאינו נוכח, נוכל לבצע עבודה ‏זוגית גם בפגישה הפרטנית. ‏
ועל כך במאמר אחר...‏