הענקת גבולות / הדס פאל  

גבולות עם ילדים הוא נושא מרכזי בכל בית, וכמו בגידול ילדים בכל בית מתמודדים באופן שונה.
האופן שבו ההורה או דמות סמכותית אחרת פונה ומגיב לילד לעניין הגבול, משנה לגמרי את התמונה. בגיל הרך ניתן לעצב את התגובה של הילד, ולמרבית הפלא, די מהר.
הנה כמה צעדים שיקלו עליכם ועל הילדים בעת למידת התמודדות עם גבולות.

הצעד הראשון הוא לתת מקום לרגש של הילד. כאשר נותנים מקום לתחושת המחאה של הילד, קל לו יותר לבצע את הפעולה הנדרשת. הילד צריך לדעת שיש מקום לרגשותיו באופן קבוע, שמקבלים אותו בבית.
לדוגמה – ביליתם בגן המשחקים והגיע הזמן ללכת הביתה. הכנתם אותו מראש שבעוד כמה דקות הולכים וכעת כאשר אתם מתארגנים ללכת בפועל, הילד בוכה ומתעקש להישאר בגן המשחקים.
אם ניתן מקום לקושי שלו נשיג תוצאה טובה יותר מאשר בגישה של  "לחתוך קצר וחלק".
אמירה כמו "אני מבין שאתה מאוד רוצה להישאר, ומאוד עצוב לך שאנחנו הולכים הביתה כי כיף לך עם החברים כאן" תחזק את הילד בהבנה שאתם רואים אותו ומבינים איך הוא מרגיש. הוא ידע שאין צורך לצעוק בקולי קולות, כי שמעתם אותו וראיתם אותו.
ילד שלא מקבל אמפתיה ולא יודע כיצד להתמודד עם הענקת גבולות, מגיב לעיתים בהתקף זעם גדול, בכי, שכיבה על הרצפה בזעקה גדולה. קשה לו, הוא מתוסכל ונמצא במצוקה מאוד גדולה והוא רוצה שיראו שקשה לו. במצב שכזה, תגובה נוקשה לא יכולה להרגיעו.
כאשר ילד מגיב להענקת גבולות בתגובה קשיחה מאוד, רצוי להגיב אליו בתגובה רכה על מנת לרכך אותו ולא להגיב כמוהו בתגובה קשה. ההתפרצות לא משיגה עבורו את מה שרצה להשיג,ולכן תאבד מערכה. יש לעזור לילד לעבור את התקף הזעם על ידי אמפתיה אמיתית וחיבוק.

הצעד השני - האופן שבו אנחנו מעבירים את המסר בנוגע ל "גבול". הורים רבים עושים שימוש במונחים "הצבת גבולות" או "העמדת גבולות" בכוונה לומר שיש להעמיד גבול ברור לילד. דמיינו לכם שהגבול הוא קיר בטון ברור התוחם את הילד. מטרת הגבול בנוסף על ההקלה בהורות, היא להקל על ילדינו בהתמודדות בחיי היומיום, היום כקטנים וכשיגדלו כבוגרים.
לכן מתאים יותר המונח "הענקת גבול". הגבול לא צריך להיות קיר בטון שאנו מעמידים מול הילד אלא מעין קיר עשוי גומי המחזיר את הילד למקום הנכון והמוכר, בו הוא יודע מה מצופה ממנו. "הענקה"  כפי שמעניקים מתנה.
בפעמים הראשונות ניתן לילד הסבר לגבול באופן החלטי, פעם או פעמיים ראשונות. בהמשך לדוגמה ולאחר מתן מקום לרגש– "השעה כבר מאוחרת ואנחנו צריכים לצאת הביתה כדי להתקלח, לאכול ארוחת ערב ולקרוא סיפור לפני השינה". חשוב לא להיכנס לשיחה מצטדקת מול הילד, אנו לא מבקשים את רשותו, כי אם מעבירים את המסר בצורה ברורה.

הצעד השלישי - עקביות היא גורם מפתח בהצלחת הענקת גבולות לילדים. אותה התגובה לאותה התנהגות נוסחת אצל הילד ביטחון המייצר שקט ושלווה. עצמת התגובה במקרה בו הוא מתוסכל או מאוכזב, תהיה קטנה יותר.
כאשר הורה אינו עקבי הילד לא יודע כיצד יגיב לבכי ולכן מרגיש שהוא חייב לתת את כל כולו בניסיון להשיג את שהוא רוצה. מצד אחד חשוב להיות עקבי בגבולות שאנו בוחרים להעניק, כך הילד יודע לצפות לגבול זה בפעם הבאה, לומד הלאה לחיים שדבר מסוים לא אפשרי. ומצד שני עקביות בתגובה של ההורה לתגובה הקשה של הילד במידה ועולה. הילד צריך להרגיש שלהורה יש קרקע יציבה והמסר אינו משתנה.
חלק מעקביות היא להיות מתואמים כצמד הורים. תגובות עיקריות להתנהגויות יומיומיות צריכות להיות בקו אחיד על מנת להשיג את התוצאה הטובה והמקלה ביותר.

כאשר ילד לומד כבר בבית לקבל גבולות, תוך כדי שעוטפים אותו ונותנים מקום לרגשותיו, התגובה שלו מחוץ לבית בעת התמודדות עם גבולות תהיה חוויה חיובית יותר. הסביבה תחווה אותו כילד נוח ולכן הוא יקבל תגובה טובה ומעצימה. יחסיו עם הסובבים יהיו טובים. אחרת הוא עלול לחוות אמירות המקטינות את הביטחון העצמי בדיוק כאשר הוא נמצא במצב מאוד פגיע. הורים ואנשי המסגרות השונות לעיתים מאבדים סבלנות כאשר הילד מגיב בתגובה מאוד עוצמתית ומשדרים לילד שאין מצב שיוותרו לו. שיח לא מקדם בתגובה המקטין את הילד ואת הביטחון העצמי שלו. חשוב לא לומר לילדים איומי סרק למיניהם שאין כוונה לממשם ואין לילד את היכולת להבין, לדוגמה – "אם לא תפסיק לצרוח אני מסתובבת והולכת". אמירות כאלו רק מגבירות את מצב ההיסטריה והחרדה שהילד נמצא בו באותו הרגע, ולכן לא מקצרות אלא מאריכות את אורך ההתקף, מעצימות את התגובה. הילד לא מבין שההורה לא באמת ינטוש אותו באמצע גן המשחקים ולכן אין זו דרך מקובלת להתמודד עם המצב.

לאחר שהקפדנו על עקביות, אפשר מדי פעם לבחור לחרוג מגבול שהוענק. במקרה כזה יש להסביר מילולית מדוע חורגים הפעם. לדוגמה "אני יודעת שאנחנו לא מרשים לאכול ארטיק לפני ארוחת הערב אבל היום חם ובא לי לפנק אתכם בארטיק לפני שנגיע הביתה". הורה שמעניק גבולות בצורה רגועה ומכילה מצטייר בפני הילד כהורה בעל סמכות הורית. הילד מרגיש בטוח יותר, אהוב יותר (גם אם לא חש בכך ברגע הענקת הגבול) וידע שיש לו למי לפנות כי ההורה שלו שקול ואינו מתנהל מתוך כעס. חריגות שכאלו, כל עוד הן חריגות, גורמות לילד לתפוס את ההורה כסמכותי היות ויודע לראות את הילד באמת ולא חושש לחרוג.

 לסיום, ילדים שלומדים במגרש הביתי מה  מותר ומה אסור בצורה מכילה ומקבלים תחושה שיש מקום לרגשותיהם, יחוו תגובה טובה ובונה בבית ומחוצה לו ולכן יהיו בעלי ביטחון עצמי גבוה יותר.

הדס פאל (בוגרת עידן ההורות)

דולה לאחר לידה ומנחה להורים לילדים בגיל הרך