הכותב : ד"ר נעם דיין - רופא מומחה ברפואת ילדים.

 

במאמר זה אציג בקצרה את נושא ההרטבות בילדים בריאים מעל גיל חמש שנים. קיימים שני סוגים של הרטבת לילה - ראשונית ושניונית. את הרטבת הלילה הראשונית נהוג לחלק לשלוש: הרטבה לילית, הרטבה הן בלילה והן ביום והרטבה המולווה בבריחת צואה או עצירות. לכל אחד מסוגי ההרטבה בירור וטיפול שונים.

הרטבת לילה ראשונית: מוגדרת כהרטבה אצל ילדים שמאז נולדו לא הפסיקו לאבד שתן בלילה, תוך כדי שינה. הסיבה להרטבה זו היא גופנית.

הרטבת לילה שניונית: מוגדרת כהרטבה אצל ילד שהפסיק להרטיב והיה יבש במשך הלילה במשך תקופה של שישה חודשים לפחות. הסיבה להרטבה זו היא לרוב חברתית/משפחתית או פסיכולוגית.

הרטבת לילה היא בעיה עם שכיחות גבוהה הפוגעת באחוז אחד מהאוכלוסייה, הרטבת לילה היא הבעיה הרפואית הכרונית השנייה בשכיחותה אצל ילדים. ברוב המקרים מדובר בהרטבת לילה ראשונית, דהיינו, בילדים שלא הפסיקו להרטיב מעולם. בבנים נוטים לסבול מהבעיה בשכיחות גבוהה יותר כ- 50% יותר מזו של בנות קצב הריפוי העצמוני, ללא כל טיפול, הוא 15% לשנה.

הסיבות להרטבות:

תורשה : ישנו מרכיב תורשתי מאוד חזק בהרטבת לילה ראשונית. אם אחד ההורים סבל מהרטבת לילה קיים סיכוי של 45% שצאצאיו יסבלו מבעיה זו. הסיכוי עולה ל 75% אם שני ההורים סבלו מהרטבת לילה, ובתאומים זהים השכיחות היא של 70% .

ליקוי בהפרשת ההורמון נוגד השתנה (ADH): ילדים ומבוגרים בריאים מפרישים את ההורמון בכמות מוגברת יותר בשעות הלילה, ובכך הגוף מייצר פחות שתן במהלך שעות הלילה. שני שלישים מהילדים, הסובלים מהרטבת לילה ראשונית לא מפרישים את ההורמון בכמות תקינה במהלך הלילה ולכן הם מייצרים ומפרישים יותר שתן בשנתם. כאשר מגיעה כמות גדולה יותר של שתן לשלפוחית, והילד אינו מתעורר כדי להטילו, התוצאה היא הרטבה במיטה.

תפקוד השלפוחית : שליש מהילדים הנותרים, סובלים משלפוחית ”רגיזה“, השלפוחית מתכווצת בנפחים קטנים בהשוואה לילדים בריאים מאותה קבוצת גיל, ונפגמת היכולת שלה לאגור שתן לאורך הלילה.

 

עצירות: עצירות ממושכת גורמת לאגירת צואה בחלק התחתון של המעי ובכך נוצר לחץ על שלפוחית השתן שגורם לדליפה ולהרטבה.

שינה ויקיצה : שינה עמוקה יכולה להחמיר בעיות הרטבה אך אינה גורם ישיר בילד בריא.

פסיכולוגיה

המחשבה כי הרטבת לילה ראשונית נובעת מבעיות רגשיות, איננה מקובלת כיום. בעיות רגשיות יגרמו בעיקר להרטבה שניונית, הגורמים השכיחים הם: הולדת אח/ות, גירושין במשפחה, מעבר דירה, מעבר או שינויים במוסד חינוכי, בעיות חברתיות, פוסט-טראומה ועוד.

הערכה, בירור וטיפול לילד המרטיב

כשלב ראשון חשוב מאוד לשלול בעיות רפואיות, לכן בביקור הראשון יש לבדוק את הילד ביסודיות לשלילת מומים באברי המין, מומים במערכת העצבים, בעיות נוירולוגיות וכן בדיקת שתן. לאחר מכן על סמך תשאול מפורט ניתן לסווג את סוג הבעיה והתאים לה את הטיפול הנכון על-מנת להעלות את סיכויים ההצלחה.

הטיפול:

כאמור הטיפול מותאם לאופן פרטני בהתאם לממצאים. פרק הזמן הטיפולי המינימלי הנו כ- 3– 6 חודשים, אך יכול להגיע לפרקי זמן ארוכים של שנה ויותר. על מנת להעלות את סיכויי ההצלחה ראוי שהטיפול יתבצע תוך כדי מעקב רצוף וצמוד של הרופא המטפל.

כעקרון הטיפול מכיל את המרכיבים הבאים:

1.     הרגלים נכונים

2.     טיפול התנהגותי

3.     טיפול התנהגותי על ידי פעמונית

4.     טיפול תרופתי במינירין לילדים הסובלים מהפרעה בהורמון נוגד השתנה

5.     תרופה אנטי מוסקריני לילדים עם שלפוחית "רגיזה"

6.     טיפול משולב הכולל פעמונית ודסמופרסין למקרים קשים יותר

7.     טיפול בעצירות במידה וקיימת